לנה דל ריי
.jpg) | |
| דל ריי, 2019 | |
| לידה |
21 ביוני 1985 (בת 39) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה | אליזבת' וולרידג' גרנט |
| שם במה |
Lana Del Rey  |
| מוקד פעילות |
 ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-2005 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פורדהם בית ספר קנט |
| עיסוק | זמרת, כותבת, דוגמנית |
| סוגה | דרים פופ • אינדי-פופ • בארוק פופ • רוק פסיכדלי • סדקור (אנ') • רוק • טריפ הופ |
| סוג קול | קונטרה אלט |
| שפה מועדפת |
ספרדית, אנגלית |
| כלי נגינה | שירה, גיטרה, כלי מקלדת |
| חברת תקליטים |
5 Points • אינטרסקופ פולידור • סטריינג'ר |
| בן זוג | ג'רמי דופרן[1] |
| lanadelrey.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
אליזבת' וולרידג' גרנט (באנגלית: Elizabeth Woolridge Grant; נולדה ב-21 ביוני 1985), הידועה בשם הבמה לנה דל ריי (Lana Del Rey), היא זמרת, יוצרת ודוגמנית אמריקאית. המוזיקה שלה ידועה בסגנונה הקולנועי, בנגיעתה ברומנטיקה טרגית ובמלנכוליה, בדמיונה לתרבות הפופ ובייחוד לאמריקנה של שנות ה-50 וה-60.
דל ריי נולדה בניו יורק וגדלה בה. את קריירת המוזיקה שלה החלה בשנת 2005. היא זכתה להצלחה עולמית בשנת 2011, כאשר סינגל הבכורה שלה, "Video Games", הגיע אל המקום ה-9 במצעד הסינגלים הבריטי,[2] ובנוסף, כבש צמרות מצעדים רבות בכל רחבי העולם. השיר נכלל באלבומה השני, Born to Die, שיצא ב-27 בינואר 2012. האלבום זכה להצלחה רבה ונמכר בלמעלה משבעה מיליון עותקים ברחבי העולם. דל ריי זכתה בהכרה נוספת לאחר שהאלבום Born to Die הגיע למקום השני במצעד הבילבורד 200, והיה לאלבום הרביעי הנמכר ביותר בשנת 2012.[3]
בתוך אלבומה Born to Die, נכלל גם הלהיט "Summertime Sadness", שהופק על ידי סדריק ג'רוואה, והגיע למקום השישי במצעד הבילבורד הוט 100. המיני-אלבום, Paradise, שיצא בנובמבר זיכה את דל ריי במועמדות לפרס הגראמי, בקטגוריית – "אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר של השנה". שלושה שירים מ-Paradise הושמעו בסרטה הקצר Tropico, שיצא לאקרנים בדצמבר 2013. בשנת 2014 הוציאה דל ריי את אלבום האולפן השלישי שלה, Ultraviolence, אשר זכה לביקורות חיוביות; והיה לאלבומה המצליח ביותר בארצות הברית.
בשנת 2015 ערכה סיבוב הופעות בצפון אמריקה עם קורטני לאב וגריימס. כשנה לאחר מכן הוציאה את אלבום האולפן הרביעי שלה, Honeymoon, שזכה גם הוא לביקורות חיוביות, ומכירותיו בשבוע הראשון לצאתו היו הרביעיות הגבוהות ביותר בארצות הברית ב-2015.[4] אלבומה החמישי, Lust for Life, יצא ב-2017, ומיד לאחר צאתו כיכב במצעדים כגון בילבורד והיה מועמד לפרס גראמי לאלבום הפוק הקול הטוב ביותר. אלבום האולפן השישי של דל ריי, Norman Fucking Rockwell!, יצא ב-30 באוגוסט 2019.[5] ספרון השירים הראשון שלה, Violet Bent Backwards Over the Grass, ייצא באופן עצמאי במהלך שנת 2019, אלבום האולפן השביעי של דל ריי, Chemtrails over the Country Club, יצא לאור ב-19 מרץ 2021.
לנה דל ריי מכנה את הסגנון שלה "ננסי סינטרה בגרסת הגנגסטרים".[6]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליזבת וולרידג' גרנט נולדה בניו יורק שבארצות הברית למשפחה קתולית ממוצא סקוטי.[7] בת לרוברט אינגלנד גרנט ג'וניור ולפטרישיה אן "פאט" (לבית היל), תקציבאית לשעבר בקבוצת גריי שעשתה הסבה מקצועית להוראה בתיכון.[8][9] יש לה אחות צעירה, קרוליין, ואח אחד, צ'רלי.
דל ריי גדלה בלייק פלסיד שבמדינת ניו יורק, ולמדה בבית ספר יסודי קתולי. היא למדה שנה אחת בתיכון שבו לימדה אמה, והחלה לשיר במקהלת הכנסייה שלה כשהייתה ילדה.[10][11] בגיל חמש עשרה נשלחה לבית הספר קנט על ידי הוריה כדי לעזור לה להתמודד עם התמכרותה לאלכוהול.[12][13] בילדותה רצתה דל ריי להיות משוררת; אביה היה משורר חובב ואמה חובבת שירה.[דרוש מקור]
לאחר שסיימה את התיכון, התקבלה דל ריי לאוניברסיטת המדינה של ניו יורק, אך החליטה לא ללמוד בה. במקום זאת, עברה ללונג איילנד למשך שנה, יחד עם דודה ודודתה, ועבדה כמלצרית. בתקופת מגוריה בלונג איילנד למדה מדודה לנגן בגיטרה, והבינה שהיא יכולה "לכתוב מיליון שירים עם ששת האקורדים הללו".[14] דל ריי החלה לכתוב שירים ולבצעם במועדונים ברחבי העיר, תחת שמות במה שונים. "תמיד שרתי, אבל לא תכננתי 'לרדוף אחרי זה' ברצינות", אמרה. "כשהגעתי לניו יורק הייתי בת שמונה עשרה, והתחלתי להופיע במועדונים בברוקלין; יש לי חברים טובים ואוהדים מסורים בסצנת האנדרגראונד".
בסתיו שלאחר מכן, החלה ללמוד באוניברסיטת פורדהם לתואר ראשון בפילוסופיה. דל ריי נימקה את בחירתה זו בכך שהפילוסופיה "גישרה על הפער בין אלוהים למדע... התעניינתי באלוהים וכיצד הטכנולוגיה יכולה לקרב אותנו אל הגילוי מאין באנו ולמה".[15] לדבריה, התקשתה להתיידד בקולג', "כאשר החוויה המוזיקלית שלי החלה".[16]
דל ריי הייתה גרה בתחילה בברונקס, ועברה לניו ג'רזי בזמן לימודיה. היא התנדבה למען נוער חסר קורת גג, בתוכניות לגמילה מסמים ומאלכוהול, ובתוכנית לצבוע ולשקם בתים של שמורה אינדיאנית במערב ארצות הברית.[10] לאחר תום לימודיה עברה לברוקלין, שם התגוררה במשך ארבע שנים.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]2005–2010: תחילת הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-25 באפריל 2005 נרשם על שם אליזבת וולרידג' גרנט אלבום במשרד זכויות היוצרים של ארצות הברית. שם האלבום היה Rock Me Stable ו-Young Like Me, נרשם כשם נוסף.[17] שמות השירים באלבום לא ידועים (לציבור הרחב). בשנים 2005–2006 הקליטה אלבום אקוסטי בשם Sirens תחת השם מאי ג'יילר (May Jailer); האלבום הודלף לאינטרנט במאי 2012.[18]
ב-2006 הופיעה דל ריי בפעם הראשונה בתחרות השירים בשידור חי בוויליאמסבורג.[19][20] שם פגשה את ואן וילסון, צייד כישרונות מחברת ההקלטות 5 Points. ב-2007, בשנתה האחרונה בקולג', היא חתמה על חוזה של עשרת אלפים דולר עם 5 Points, ועברה לפארק קרוואנים בניו ג'רזי. באוקטובר 2008 הוציאה מיני-אלבום בשם Kill Kill, יחד עם דוד ניקטרן, בעל חברת ההקלטות שבה היא חתומה.[21]
בינואר 2010 הוציאה את אלבום הבכורה שלה באורך מלא, Lana Del Ray. במשך זמן קצר היה האלבום זמין באייטונס. אביה, רוברט גרנט, סייע בשיווקו. דל ריי אמרה ש"דוד ביקש לעבוד איתי יום לאחר שקיבל את הדמו שלי. הוא ידוע כמפיק עם יושר רב שהיה בעל אינטרס לעשות מוזיקה שאינה רק פופ", אך אלבומה נגנז. במקום זאת החלה לעבוד בשירות הקהילה, "הגשת עזרה להומלסים, שיקום מסמים ומאלכוהול - כך היו חיי בחמש השנים האחרונות", אמרה ב-2012.
דל ריי רכשה את הזכויות על אלבום הבכורה שלה מחברת ההקלטות, 5 Points. לטענת דוד קאנה, מפיק האלבום, דל ריי עשתה זאת כי האלבום "עשוי להקשות על הזדמנויות עתידיות" ואף טען שזה "חלק מאסטרטגיה מחושבת". דל ריי עצמה טענה שעשתה זאת כי "שום דבר לא קורה [שם]". כמה חודשים לאחר צאת אלבום הבכורה שלה עברה ללונדון, שם גרה עם בן מוסון - אחד ממנהליה החדשים - "במשך כמה שנים".[22][23]
על בחירת שם הבמה שלה אמרה "רציתי שם שאוכל לעצב את המוזיקה לקראתו. הלכתי למיאמי לדי הרבה זמן, ודיברתי הרבה ספרדית עם חבריי מקובה. לנה דל ריי הזכיר לנו את הזוהר של חוף הים. וזה מתגלגל מדהים על הלשון".[24] עורכי דינה ומנהליה המציאו את השם, ושכנעוה לאמצו.
ב-1 בספטמבר 2010, דל ריי הופיעה עם מאנדו דיא'או ב-MTV Unplugged שלהם ב־Union Film-Studios בברלין.[25]
2011–2013: Born to Die ו-Paradise
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי שהעלתה מספר סרטונים ליוטיוב, חברת ההקלטות סטריינג'ר רקורדס גילו את גראנט אשר חתמה על חוזה איתם, והוציאה את סינגל הבכורה שלה "Video Games". גראנט סיפרה: "העליתי את השיר לפני כמה חודשים, מכיוון שהיה האהוב עליי. למען האמת, הוא לא היה אמור להיות סינגל, אבל הוא באמת נגע באנשים". השיר זיכה אותה בפרס "הדבר הגדול הבא" בקיו אווארדס באוקטובר 2011 ו"השיר העכשווי הטוב ביותר" בפרסי אייבור נובלו ב-2012. באותו החודש דל ריי חתמה על עסקה משותפת עם אינטרסקופ רקורדס ופולידור רקורדס כדי לקדם את אלבום האולפן השני שלה Born to Die, וגם דגמנה לרשת האופנה H&M.
הסינגל השני "Born to Die" יצא ב-30 בדצמבר וזכה גם להצלחה גדולה כאשר נכנס לעשירייה הפותחת בכ-8 מדינות, ואף הקליפ של השיר זכה ליותר מ-270 מיליון צפיות, הסינגל השיווקי הראשון יצא ב-6 בינואר ונקרא: "Off to the Races", הסינגל לא זכה להצלחה כמו קודמיו וגם הסינגל השיווקי שאחריו ("Carmen") לא זכה להצלחה. הסינגל השלישי יצא לאור ב-6 באפריל ונקרא: "Blue Jeans" השיר זכה להצלחה גדולה ונכנס לעשירייה הפותחת בכ-4 מדינות (ביניהם גם ישראל) והקליפ שלו זכה ליותר מ-250 מיליון צפיות. הסינגל הרביעי "Summertime Sadness" התפרסם בעיקר בזכות הרמיקס של השיר אותו עשה סדריק ג'רוואה, והגיע למקום השישי בבילבורד הוט 100, ולעשירייה הפותחת ביותר מ-10 מדינות, הגרסה המקורית זכתה להצלחה גם היא כאשר זכתה ליותר מ-300 מיליון צפיות, ולעשירייה הפותחת ב-8 מדינות, השיר נחשב לשיר שהביא לגראנט את הפריצה הגדולה.
בתחילת שנת 2012 הייתה ההופעה הטלוויזיות הראשונה של דל ריי ב"סאטרדי נייט לייב" בה הופיעה עם השירים "Video Games" ו-"Blue Jeans", ההופעה אכזבה רבות ממעריציה של דל ריי שטענו שהיא לא "...שולטת בקול שלה, אשר נע בין 'גבוהים' ל'נמוכים' ללא הבחנה". ואף הייתה עליה ביקורת שהיא "בובה" של חברות התקליטים ולא יוצרת אמיתית.
הסינגל החמישי מהאלבום, "National Anthem", התפרסם בעיקר בגלל הקליפ הפרובוקטיבי שלו שמציג את רצח ג'ון קנדי מנקודת המבט של אשתו, כאשר את ג'ון קנדי משחק אדם שחור ודל ריי משחקת את אשתו, השיר עצמו לא זכה להצלחה רבה אך הקליפ היה מועמד לשני פרסים של מצעד הקליפים הבריטי, הסינגל האחרון מהאלבום "Dark Paradise" לא זכה להצלחה, אך נכנס למקום החמישי במצעד הפולני. בריאיון עם RTVE ב-15 ביוני 2012, היא הודיעה כי האלבום החדש שלה יצא בחודש נובמבר. באמצע ספטמבר פורסמה הודעה רשמית בה נאמר שהאלבום הבא יהיה מיני-אלבום בשם Paradise, ממנו יופץ רק סינגל אחד, "Ride".
ב-19 בספטמבר 2012 יצא לאור סינגל שיווקי בשם "Blue Velvet" במסגרת שיתוף פעולה עם H&M. למחרת, ב-20 בספטמבר, "Blue Velvet" הפך זמין לרכישה. הסינגל "Ride" הפך זמין לרכישה ב-25 בספטמבר 2012. הקליפ של "Ride" הוקרן לראשונה בתיאטרון בסנטה מוניקה, קליפורניה, ב-10 באוקטובר 2012, וזכה לשבחים מהמבקרים. Paradise דורג במקום 10 ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בארצות הברית לזמנו, בילבורד 200, עם 67,000 עותקים שנמכרו בשבוע הראשון לצאתו. ב-12 בנובמבר יצא לאור האלבום המאוחד של Born to Die עם Paradise, שנקרא Born to Die: The Paradise Edition.
2014–2015: Ultraviolence
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנת 2013 החלה דל ריי לעבוד על אלבום האולפן השלישי שלה, וב-4 בדצמבר 2013 חשפה את שמו, Ultraviolence.[26]
ב-14 באפריל 2014 יצא לאור השיר "West Coast" כסינגל הראשון מתוך האלבום. הסינגל קיבל ביקורות מעורבות אך הפך ללהיט מיידי והגיע למקום ה-17 במצעד הסינגלים האמריקאי בילבורד הוט 100 ונכנס לעשירייה הפותחת של יותר מ-5 מצעדים בעולם, ביניהם גם ישראל. כשבועיים לאחר הוצאת הסינגל פורסם הקליפ לשיר, שצולם בחוף המערבי של ארצות הברית. ב-26 במרץ 2014 יצא לאור הסינגל השני מהאלבום, "Shades of Cool". הסינגל לא זכה להצלחה כמו קודמו והגיע למקום ה-74 במצעד הסינגלים בילבורד הוט 100. ב-4 ביוני באותה השנה יצא לאור שיר הנושא של האלבום, "Ultraviolence", כסינגל השלישי ממנו. ארבעה ימים לאחר מכן, ב-8 ביוני, יצא לאור הסינגל הרביעי מהאלבום, "Brooklyn Baby", אך בעקבות כישלון הסינגלים שקדמו לו לא יצא לו קליפ והוא לא זכה לקידום רב.
האלבום יצא לאור ב-13 ביוני 2014, וזכה לביקורות טובות יותר מאלבומה הקודם של דל ריי, Born to Die, ומכר למעלה ממיליון עותקים בחודש הראשון להוצאתו.
באותה שנה גם הקליטה דל ריי שני שירים לפסקול של הסרט "עיניים גדולות" של הבמאי טים ברטון. שיר הנושא של הסרט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשיר הטוב ביותר. דל ריי גם הקליטה גרסת כיסוי לשיר "Once Upon a Dream", שהופיעה בסרט "מליפסנט", שיצא לאור בשנת 2014.
2015–2016: Honeymoon
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-6 בינואר 2015 פורסם באתר מגזין הבילבורד כי אלבומה הבא של דל ריי יקרא, Honeymoon, וכי היא כתבה תשעה שירים שצפויים להיכלל בו.[27] ב-14 ביולי, פרסמה דל ריי את הרצועה הפותחת של האלבום הנקראת "Honeymoon".[28] הסינגל הראשון מהאלבום, "High By the Beach", יצא לאור ב-10 באוגוסט 2015.[29] ב-4 באוגוסט, דה ויקנד חשף את רשימת שירי אלבום האולפן השני שלו, Beauty Behind the Madness, בו השתתפה דל ריי בשיר "Prisoner".[30]
ב-21 באוגוסט 2015 יצא השיר "Terrence Loves You" כסינגל שיווקי מתוך האלבום, אשר היה זמין לרכישה מוקדמת, כמה ימים לפני צאתו. בנוסף לכך, יצא שיר הנושא כסינגל שיווקי גם כן, ב-7 בספטמבר 2015. Honeymoon יצא ב-18 בספטמבר 2015 וקיבל שבחים מצד מבקרי מוזיקה, ששיבחו את המוזיקה, התחכום והביצועים של דל ריי בו. השיר "Music to Watch Boys To", יצא כסינגל השני והאחרון מתוך האלבום ב-11 בספטמבר באותה השנה.[31] הקליפ של השיר זכה להצלחה נאה כאשר צבר למעלה מ-40 מיליון צפיות בסך הכל.[31]
באוקטובר 2015 הודיעה דל ריי כי היא מתכננת לכתוב שירים חדשים עבור האלבום החדש שלה. היא הצהירה שהיא רוצה שהאלבום יהיה "בסגנון ניו יורק" מבחינת סאונד. בינואר 2016, הייתה מועמדת בקטגוריית "האמנית המועדפת של השנה" בטקס פרסי פרס בחירת הקהל והייתה גם מועמדת בטקס פרסי המוזיקה הבריטית בקטגוריית "האמנית הבינלאומית של השנה". בדצמבר 2015, הכריזה דל ריי על תאריכי הופעות באירופה, קנדה וארצות הברית כדי לקדם את אלבומה, Honeymoon. היא הופיעה מיוני 2016 עד נובמבר 2016. בפברואר ומרץ 2016, דל ריי ומנהליה, בהתאמה, חשפו באופן רשמי כי היא החלה לעבוד על אלבום האולפן החמישי שלה, חודשים ספורים לאחר יציאת הרביעי.
ב-9 בפברואר 2016, עשתה דל ריי בכורה קולנועית לקליפ השיר "Freak". הבכורה מוקמה בבית וילטרן, בלוס אנג'לס. הקליפ הועלה לערוץ ה-Vevo שלה בסמוך לעלייתו לאקרנים.
2017: Lust for Life
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסינגל הראשון מתוך האלבום "Love", יצא לאור ב-18 בפברואר 2017. בין היתר, אמרה דל ריי כי לאלבום החדש יש צליל "אפל וקולנועי". בנוסף לכך, אושר שמפיקי האלבום יהיו ריק נואלס, אמיל הייני וכולי. בשנת 2016, ביצעה דל ריי שתי הופעות אורח בשני שירים שנכלל באלבומו השלישי של דה ויקנד, Starboy. היא סיפקה קולות רקע חסרות-קרדיט והשתתפה בכתיבה של השיר "Party Monster", והופיעה בעצמה בקטע דיבור קצר בשיר אשר שמו, "Stargirl".
ב-29 במרץ 2017 אישרה דל ריי את שם האלבום אלבומה הבא: Lust for Life, תוך שפרסמה הצצות שונות מתוכו. כמה ימים לאחר מכן, פרסמה את תמונת האלבום הרשמית. לבסוף, יצא האלבום, תוך שהוא זכה לביקורות חיוביות מצד המבקרים, והפך לאלבום השלישי של דל ריי שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי, ולאלבום השני שלה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200.
ב-27 בספטמבר 2017 הכריזה דל ריי על "LA to the Moon Tour"; סיבוב הופעות עולמי רשמי בו התארחו ג'נה אייקו וקאלי אוצ'יס, וזאת כדי לקדם את האלבום. סיבוב ההופעות תוכנן להתחיל באמריקה הצפונית במהלך ינואר 2018. מאוחר יותר, פורסמו תאריכים של המופעים שהתקיימו באמריקה הדרומית, אוסטרליה ואירופה.
2018–הווה: Norman Fucking Rockwell!
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 2018 ספגה דל ריי ביקורת מצד גורמים פרו-פלסטיניים לאחר שהודיעה על כינון הופעת הבכורה שלה בישראל בפסטיבל מטאור. דל ריי כתבה בטוויטר בתגובה "אני מאמינה שמוזיקה היא אוניברסלית, ואנחנו צריכים להשתמש בה כדי להתאחד... ההופעה בתל אביב אינה אמירה פוליטית או הזדהות עם הממשל הישראלי, ממש כמו שלשיר כאן בקליפורניה לא אומר שדעותיי עומדות בקו אחד עם דעות הממשלה הנוכחיות או הפעולות הבלתי אנושיות שלה לפעמים".[32] אף על פי שדל ריי מתייחסת בציוץ לתל אביב, פסטיבל המטאור היה אמור להתקיים בקיבוץ להבות הבשן שבגליל העליון.[33][34]
לבסוף דל ריי הודיעה על ביטול ההופעה כיוון שלא הצליחה לתזמן ביקור גם בשטחים הפלסטיניים.[35]ביטול ביקורה זה, הוא השני, לאחר שהיא ביטלה את הופעתה בישראל בתקופת מבצע צוק איתן.
ב-12 בספטמבר 2018 הוציאה דל ריי סינגל בשם, "Mariners Apartment Complex".[36] ב-18 בספטמבר היא הוציאה את השיר "Venice Bitch", והכריזה על אלבומה השישי שייקרא, Norman Fucking Rockwell!, ויצא ב-30 באוגוסט 2019.[37][38][39][40] לאחר יציאת השיר "Venice Bitch", הודיעה דל ריי שהיא מתכננת להוציא לאור ספר שירה עצמי, Violet Bent Backwards Over the Grass.[41][42]
ב-9 בינואר 2019, "Hope Is a Dangerous Thing for a Woman Like Me to Have – but I Have It" יצא כסינגל השלישי מתוך האלבום.[43] דל ריי ביצעה את השרי על במת האירוע של אפל באותו חודש. ב-17 במאי 2019, דל ריי הוציאה את גרסת הכיסוי שלה לשיר של סאבליים, "Doin' Time", כחלק מהסרט התיעודי על הלהקה שהוצג בפסטיבל הסרטים של טרייבקה.[44] ב-27 ביוני, דל ריי הודיעה על שיתוף פעולה עם אריאנה גרנדה ומיילי סיירוס, "Don't Call Me Angel", ששימש כסינגל המוביל בפסקול הסרט "המלאכים של צ'רלי" (2019).[45]
ב-31 ביולי חשפה דל ריי את רשימת השירים של האלבום, Norman Fucking Rockwell!.[46] טריילר לאלבום הופץ למחרת,[47] יחד עם הודעה על סיבוב הופעות בשם "The Norman Fucking Rockwell! Tour", שהתחיל בספטמבר בניו יורק.[48]ב־22 באוגוסט פרסמה דל ריי קליפ כפול לשיריה "Fuck It, I Love You" ו-"The Greatest", והוציאה את שני השירים כסינגל משותף. ב-29 באוגוסט, דל ריי פרסמה קליפ רשמי ל-"Doin' Time". לאחר יציאת הקליפ, השיר טיפס למקום ה-59 במצעד בילבורד 100.[49] באותה השנה, ביצעה את "Season of the Witch", שתיפקד כשיר הנושא של סרט האימה המצליח "סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה" (2019).
בריאיון לעיתון אינדפנדנט סיפרה דל ריי שהיא לא רוצה לעשות הפסקה לאחר האלבום Norman Fucking Rockwell!, אך במקביל אישרה כי החלה להקליט אלבום חדש בשם, Chemtrails over the Country Club, שיצא לאור במהלך 2021. היא גם הודיעה שהיא גם צפויה להופיע עם שיר חדש כחלק מהעיבוד הקולנועי הקרוב של "אליס בארץ הפלאות".
ב-24 במרץ 2023 הוציאה את אלבומה התשיעי Did You Know That There's a Tunnel Under Ocean Blvd.
אמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
סגנון מוזיקלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוזיקה של דל ריי זכתה לכינוי "הוליווד סאדקור". המוזיקה שלה מאופיינת בסאונד קולנועי ובאזכורים להיבטים שונים של תרבות הפופ, במיוחד זה של אמריקנה 1950 ו-1960. דל ריי הרחיבה על כך בריאיון עם Artistdirect, ואמרה: "אני לא נולדתי אפילו בשנות ה-50 אבל אני מרגישה כאילו הייתי שם". במגזין הרולינג סטון ציינו כי דל ריי נהנית לשחק את התפקיד של זמרת טרקלין. בילבורד קרא לה "מכשפת ארט-פופ". טיים מגזין אמר הגרעין המוצק של הסאונד שלה הוא "מוזיקת סרטים", ערוך על-גבי מקצב היפ הופ ווקאלי. מיוחס סגנונות רבים, הסאונד של דל ריי תויג באופן נרחב כמעין דרים פופ או בארוק פופ צמוד לסגנונות שונים של רוק, מוזיקת אינדי, וטריפ הופ, ולעיתים קרובות נוגע בסגנונות כגון היפ הופ, מוזיקת טראפ, ורוק פסיכדלי במהדורות שונות.
ב-Born to Die, כתב העת למוזיקת האינדי Drowned in Sound, "היא אוהבת את כל סגנון ההיפ הופ אך לעומת זאת, יש לה את הסוואג הזה שאין להרבה בנות כמו שיש לה", והוסיפו כי האלבום נשמע כמו פסקול פופי יותר של בונד. ב-"National Anthem", "Off to the Races" ו-"Diet Mountain Dew", דל ריי מתעסקת בטכניקת הראפ האלטרנטיבי. תחת שם הבמה ליזי גרנט, היא קראה למוזיקה שלה "גלאם מטאל הוואי", ואילו העבודה בפרויקט מאי ג'יילר היה אקוסטי.
דל ריי תוארה בתור "סגנון-עצמי ננסי סינטרה בגרסת הגנגסטרים" ו "לוליטה לאיבוד בשכונה". דל ריי נקראה גם "זמרת הלפיד של עידן האינטרנט" וגם "האנטי-גאגא". בעקבות אמנים כמו פרינס ודייוויד בואי, דל ריי בחרה את הזהות המוזיקלית שלה כי זה "הזכיר (לה) את הזוהר של חוף הים. זה נשמע מדהים מחוץ לקצה הלשון". דל ריי פעלה תחת שמות במה רבים הכוללים את השמות ליזי גרנט, לנה דל ריי מר, מלכת חבל הקפיצה הנוצץ, ומאי ג'יילר.
קול וגוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדל ריי קול קונטרה אלט, אשר משתרע על טווח ווקאלי רחב של מעל לשלוש אוקטבות. קולה תואר כשובה לב ומרגש מאוד, ויכול להיות מסוגל להתעלות מצליל גבוה ולהשמע גבוה ונערתי, עד צליל נמוך ג'אזי בקלות רבה, אם כי שני תחומים אלה של הקול סותרים את הניגודיות של הצליל שלהם. בעקבות פרסום "Ultraviolence", אשר הוקלט בהופעה חיה בטייקים אחדים וללא אף כלי עריכה ווקאלית, מבקרים שיבחו לטובה את היכולת הווקאלית של דל ריי, ושיבחו את המגוון בקולי הרחב שלה, גדילת הביטחון הווקאלי שלה, ומסירה רגשית ייחודית. דל ריי ידועה בכך שמקליטה שכבות-קוליות רבות בזמן הקלטת השירים שלה באולפן, אותן קשה לה לשחזר בזמן הופעה חיה, כפי שציינה בעצמה, בייחוד במצב של חוסר בזמרי ליווי. פחד במה צוין גם הוא כגורם משמעותי למאבקים של דל ריי עם הופעות חיות. עם זאת, עיתונאים ציינו כי בשנת 2014 ההופעות החיות שלה גדלו באופן אקספוננציאלי לביטחון שלה. מגזין בילבורד החשיב את ביצוע הבכורה שלה לשיר "West Coast" בפסטיבל קואצ'לה כ"ביצוע מייצר כוכבים" ושיבח את היכולות הווקאליות של הזמרת. מבקרי מוזיקה עכשוויים כינו את קולה "מעושן", "מחוספס", וציינו שהוא מזכיר את קולה של מרילין מונרו.
בשירים מתוך האלבום Born to Die בחרה דל ריי לעשות שימוש בעיקר בקולות נמוכים, בחירה אותה הסבירה בטענה כי "אנשים לא לקחו אותי ברצינות רבה, אז הנמכתי את הקול שלי מתוך אמונה כי זה יעזור לי להתבלט. עכשיו אני שרה די נמוך... טוב, יחסית לאישה בכל מקרה".
"אני שרה נמוך עכשיו, אבל הקול שלי היה אמור להיות הרבה יותר גבוה. בגלל איך שאני נראית, הייתי צריכה משהו כדי לבסס את הפרויקט כולו. אחרת אני חושבת שאנשים היו מניחים שאני סתם זמרת טיפשה. כבר שרתי בדרך אחת, ושרתי בדרך אחרת, וראיתי למה אנשים נמשכים", אמרה בנושא.
השפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דל ריי ציינה מספר אמנים שהשפיעו עליה, בין השאר אלביס פרסלי, קאט פאוור, אקסל רוז, אנטוניוס ג'ונסון, פרנק סינטרה, אמינם, איימי ויינהאוס, בילי הולידיי, בריטני ספירס, ברוס ספרינגסטין, ג'ניס ג'ופלין, נינה סימון, ננסי סינטרה, האיגלס, וולט ויטמן, אלן גינסברג, ג'ולי קרואיס, לו ריד, דה קריסטלס, האב ג'ון מיסטי, בובי וינטון, קורטני לאב וקורט קוביין. "(אני באמת) אוהבת את המאסטרים של כל ז'אנר", אמרה למגישת הרדיו של ערוץ ה-BBC ג'ו ווילי. האמנים האהובים עליה הם בוב דילן, פרנק סינטרה, ג'ף באקלי ולאונרד כהן, שלשירו "Chelsea Hotel #2" הוציאה גרסת כיסוי ב-2013.
גרסת ההופעה החיה של ג'ניס ג'ופלין עם השיר "Summertime" מתוך אלבומה Cheap Thrills, הוא אחד מהביצועים האהובים ביותר על דל ריי. בנוסף, היא ציינה גם את השירים "Time of the Season" של הזומביס ו-"Hotel California" של האיגלס כמועדפים עליה וכמקורות השראה. הסרטים האהובים עליה הם "הסנדק", "הסנדק 2" ו-"אמריקן ביוטי" מהווים גם הם השראה לסגנון המוזיקלי שלה.
עיסוקים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2010, דל ריי שיחקה בסרט הקצר "Poolside". תקציב הסרט הקצר היה 400 דולר בסך הכל.[50][51] ב-4 בינואר 2012, נמסר כי דל ריי חתמה על עסקה עם סוכנות הדוגמנות "Next Management".[52] חברת הביגוד H&M אישרה כי היא תדגמן ותקליט גרסת כיסוי לשיר "Blue Velvet", עבור קולקציית הסתיו שלהם שיצאה בשנת 2012.[53] כמו כן, השתתפה דל ריי גם בקמפיין החורף שלהם.[54]
ב-22 באוגוסט 2012, מנהלים הודיעו כי דל ריי תחתום על היגואר F-Type החדש שלהם אשר הוצג על ידי דל ריי בתערוכת הרכב בפריז בספטמבר 2012. אדריאן הולמרק, מנהל המותג הגלובלי של יגואר, הסביר את בחירתם, באמירה שדל ריי בעלת "שילוב ייחודי של אותנטיות ומודרניות". השיר "Burning Desire", משמש שיר הנושא לסרט קצר זיכוי של 13 דקות עבור-יגואר סוג F, שנקרא Desire. הסרט, בבימויו של אדם סמית, הופק על ידי רידלי סקוט וכוכבים דמיאן לואיס.
אקטיביזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2023, דל ריי, יחד עם שחקנים, קומיקאים ומנהלי בידור מהוליווד חתמו על מכתב פתוח לנשיא ביידן. הם קראו לשחרור בני ערובה המוחזקים על ידי ארגון הטרור חמאס. הקמפיין שהושק לצד המכתב נקרא #NoHostageLeftBehind. המכתב מדגיש את הרצון לחופש הן לישראלים והן לפלסטינים לחיות בשלום ומגנה את האלימות של חמאס.[55]
חיים אישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דל ריי נישאה לג'רמי דופרן ב-26 בספטמבר 2024 בלואיזיאנה.[56][57][58][59][60] דופרן הוא קפטן סירת סיורים בדה אלמנדס, לואיזיאנה; דל ריי ערכה איתו סיבוב הופעות ב-2019.[60]
פרסים ומועמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דל ריי זכתה במספר פרסים ומועמדויות; היא זכתה בפרס Q עבור "הדבר החדש הטוב ביותר", פרס GQ עבור "אשת השנה", שני פרסים מטקס פרסי המוזיקה הבריטית עבור "פריצת השנה הבינלאומית" ובפרס "הזמרת הבינלאומית", ובפרסי המוזיקה של MTV אירופה עבור "אמן האלטרנטיב של השנה".
בשנת 2013, היא קיבלה את מועמדויות גראמי הראשונות שלה בטקס פרסי גראמי השנתי ה-56. המועמדויות היו אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר עבור Paradise והשיר הטוב ביותר שנכתב עבור מדיה חזותית לשיר "Young and Beautiful". בשנת 2015, דל ריי זכתה בפרסי המוזיקה של MTV אירופה עבור "אמן האלטרנטיב של השנה". היא גם קיבלה את פרס Trailblazer באירוע נשות בילבורד במוזיקה 2015.
בחודש פברואר 2016, דל ריי קיבלה את פרס האמנית הטובה ביותר של השנה" מטעם פרסי סגנון Elle ידי המגזין Elle.
| שנה | פרס | קטגוריה | עבודה מועמדת | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|---|
| 2024 | פרס גראמי | אלבום השנה | Did You Know That There's a Tunnel Under Ocean Blvd | מועמדות | [62] |
| שיר השנה | "A&W" | מועמדות | |||
| ביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד/להקה | "Candy Necklace" | מועמדות | |||
| ביצוע המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר | "A&W" | מועמדות | |||
| האלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר | Did You Know That There's a Tunnel Under Ocean Blvd | מועמדות | |||
| פרס המוזיקה הבריטית | האמן הבינלאומי של השנה | לנה דל ריי | מועמדות | [63] |
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי אולפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2010: Lana Del Ray
- 2012: Born to Die
- 2014: Ultraviolence
- 2015: Honeymoon
- 2017: Lust for Life
- 2019: Norman Fucking Rockwell!
- 2021: Chemtrails over the Country Club
- 2021: Blue Banisters
- 2023: Did You Know That There's a Tunnel Under Ocean Blvd
- 2024: Lasso
מיני-אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2008: Kill Kill
- 2012: Lana Del Ray
- 2012: Paradise
- 2013: Tropico
אלבומי אוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2012: Born to Die: The Paradise Edition
- 2012: The Singles
אלבום דמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2006: Sirens
אלבומים מדוברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיבובי הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2011–2012: Born to Die Tour
- 2013–2014: Paradise Tour
- 2015: The Endless Summer Tour
- 2018: LA to the Moon Tour
- 2019: The Norman Fucking Rockwell! Tour
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | סרט | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 2010 | Poolside | ליסה | סרט קצר; קרדיט על שם ליזי גרנט |
| 2012 | Ride | אמנית | סרט קצר. |
| 2013 | Tropico | חוה / מרים, אם ישו | סרט קצר. |
| 2016 | Freak | פמלה קורסון | סרט קצר. |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לנה דל ריי
לנה דל ריי, ברשת החברתית פייסבוק
לנה דל ריי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
לנה דל ריי, ברשת החברתית אינסטגרם
לנה דל ריי, ברשת החברתית טיקטוק
לנה דל ריי, סרטונים בערוץ היוטיוב
לנה דל ריי, ברשת החברתית Goodreads
לנה דל ריי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- לנה דל ריי, באתר Metacritic (באנגלית)
לנה דל ריי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לנה דל ריי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר ספוטיפיי
לנה דל ריי, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר Last.fm (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר AllMusic (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר דיזר
לנה דל ריי, באתר Yandex.Music (ברוסית)
לנה דל ריי, באתר Discogs (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר Songkick (באנגלית)- לנה דל ריי, באתר Genius
- לנה דל ריי, באתר SecondHandSongs
לנה דל ריי, באתר בילבורד (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר טיידל (באנגלית)
לנה דל ריי, באתר אמזון מיוזיק- לנה דל ריי באתר MusicDB
- פול האריס, הגרדיאן, עכבר העיר אונליין, הצלחה אותנטית או זיוף: מי את לנה דל ריי?, באתר הארץ, 25 בינואר 2012
- דפנה לוסטיג, לנה דל ריי באלבום "Born to Die": כוכבת גדולה, שירים קטנים, באתר וואלה, 30 בינואר 2012
- רז ישראלי, כשהעשן מתפזר: מה באמת שווה לנה דל ריי?, באתר nrg, 31 בינואר 2012
- נטליה ירמין, האישה האחרת: לנה דל ריי ממשיכה לצלול, באתר nrg, 17 ביוני 2014
ג'ון פרלס, הניו יורק טיימס, למה לנה דל ריי עדיין רוצה למות, באתר הארץ, 20 ביוני 2014- לנה דל ריי, במוסיכיפדיה של רדיו מוסיכיף.
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Lana Del Rey Marries Alligator Tour Guide Jeremy Dufrene in Louisiana Wedding". US Magazine (באנגלית). 2024-09-27. נבדק ב-2024-09-27.
- ^ Official Singles Chart Top 100 | Official Charts Company, www.officialcharts.com (באנגלית)
- ^ Index, www.mediatraffic.de
- ^ Seven Debuts Hit Top 10 of Billboard 200 Chart, Led by Drake & Future, Lana Del Rey and Mac Miller, Billboard
- ^ Christopher Brookeman, Rockwell, Norman, Oxford Art Online, Oxford University Press, 2003
- ^ פול לסטר, Lana Del Rey, Guardian, 13 במאי 2011
- ^ "Lana Del Rey: I've ended up good friends with lots of fans ...we got out to dinner". The Sun (באנגלית בריטית). 2012-01-26. נבדק ב-2017-12-18.
- ^ Sowray, Bibby. "Lana Del Rey". נבדק ב-2017-12-18.
- ^ "Lana Del Rey: Vamp of Constant Sorrow". Rolling Stone. נבדק ב-2017-12-18.
- ^ 1 2 NYLON MAGAZINE, 2013-12-03
- ^ "Lana Del Rey Interview". Clash Magazine (באנגלית). נבדק ב-2017-12-18.
- ^ "Lana Del Rey Goes Nude in GQ's Men of the Year Issue". The Blemish (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-12-18.
- ^ Telekom (2013-06-19). "Paradise Lost: An interview with Lana Del Rey – Telekom Electronic Beats". Telekom Electronic Beats (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-12-18.
- ^ Savage, Mark (2012). "Love, the law, and Lana Del Rey". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2017-12-18.
- ^ "'Live fast and freely': Lana Del Rey shares her views on life and spirituality in Manga-inspired cover shoot". Mail Online. נבדק ב-2017-12-18.
- ^ "Lana Del Rey used music to make friends". Digital Spy (באנגלית). 2012-01-29. נבדק ב-2017-12-18.
- ^ WebVoyage Titles, cocatalog.loc.gov
- ^ "the greatest lana del rey songs that never made an (official) album". I-d (באנגלית). 2017-04-19. נבדק ב-2017-12-18.
- ^ Williamsburg Live Songwriter Competition 2006 (WLSC 2006): Prizes, 2007-10-13
- ^ Why Lana Del Rey’s First Album Disappeared | MTV Hive, 2014-04-10
- ^ Felicia C. Sullivan, Interview: Singer/Songwriter Lizzy Grant on Cheap Thrills, Elvis, The Flamingos, Trailer Parks, and Coney Island, Huffington Post, 2009-02-20 (באנגלית)
- ^ Why Lana Del Rey’s First Album Disappeared | MTV Hive, 2012-11-09
- ^ Billboard - News - Lana Del Rey: The Billboard Cover Story, 2013-10-01
- ^ Vogue. "Meet Lana Del Rey". נבדק ב-2017-12-18.
- ^ Steffen Hung, Interview mit Mando Diao - hitparade.ch, hitparade.ch
- ^ Lana Del Rey's 'Ultra-Violence' Album Announced At 'Tropico' Premiere
- ^ פיל גאלו, Lana Del Rey Q&A: On 'Big Eyes' & Her Upcoming 'Honeymoon' Album, באתר מגזין המוזיקה בילבורד, 6 בינואר 2015
- ^ Honeymoon, פורסם באינסטגרם של דל ריי
- ^ Lana Del Rey Just Wants to Get ‘High By the Beach’ on Her New Song, פורסם ב-TIME ב-10 באוגוסט 2015
- ^ Beauty Behind The Madness, נבדק ב-2019-06-22
- ^ 1 2 LanaDelReyVEVO (2015-09-30), Lana Del Rey - Music To Watch Boys To (Official Music Video), נבדק ב-2019-06-22
- ^ "Lana Del Rey on Twitter". Twitter (באנגלית). נבדק ב-21 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Beaumont-Thomas, Ben (20 באוגוסט 2018). "Lana Del Rey defends decision to perform in Israel: 'Music is universal'". the Guardian (באנגלית). נבדק ב-21 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lana Del Rey: Israel gig 'not political'". BBC News (באנגלית בריטית). 20 באוגוסט 2018. נבדק ב-21 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Halperin, Shirley (31 באוגוסט 2018). "Lana Del Rey Cancels Israel Performance a Week Out From Concert". Variety. נבדק ב-12 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sacher, Andrew. "Lana Del Rey shares "Mariners Apartment Complex," planning new LP for 2019". BrooklynVegan. נבדק ב-12 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Beaumont, Mark (7 במאי 2019). "Lana Del Rey's new 2019 album – everything we know so far". NME. נבדק ב-16 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gray, Julia. "Lana Del Rey announces new album 'Norman Fucking Rockwell': Hear "Venice Bitch"". Stereogum. נבדק ב-18 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helman, Peter (23 במרץ 2019). "Watch Lana Del Rey Perform "Mariners Apartment Complex" Live For The First Time". Stereogum. נבדק ב-1 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "A Fantasy Setlist For Lana Del Rey's 'Norman F--king Rockwell' Tour". Billboard. נבדק ב-2 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Daly, Rhian (18 בספטמבר 2018). "Lana Del Rey says she wants to publish a book of poetry". NME. נבדק ב-8 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lana Del Rey Says Her New Album and Book of Poetry Are Done". spin.com. 2 בינואר 2019. נבדק ב-8 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Reed, Ryan (9 בינואר 2019). "Hear Lana Del Rey's Mournful New Song 'Hope Is a Dangerous Thing…'". Rolling Stone. נבדק ב-28 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Daw, Stephen. "Lana Del Rey Covers 'Doin' Time' in New Sublime Documentary Clip: Watch". Billboard. נבדק ב-16 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Breihan, Tom (27 ביוני 2019). "Miley Cyrus, Ariana Grande, Lana Del Rey's "Don't Call Me Angel": Watch The Trailer". Stereogum. נבדק ב-28 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Spanos, Brittany; Spanos, Brittany (31 ביולי 2019). "Lana Del Rey Announces 'Norman F-cking Rockwell' Release Date, Track List". Rolling Stone (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-31 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lana Del Rey Shares A 'Norman F*cking Rockwell' Album Trailer". UPROXX. 1 באוגוסט 2019. נבדק ב-2 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lana Del Rey on Instagram: "A little tour xx Jones beach to the Hollywood bowl 🎪"". Instagram.
- ^ Lana Del Rey Chart History, Billboard
- ^ Poolside, נבדק ב-2019-07-03
- ^ Lana Del Rey Fan » » Watch “Poolside” – Short Film (בפורטוגזית)
- ^ Next / London / Lana Del Rey, www.nextmanagement.com
- ^ Rachel Sprague (2012-12-22), Lana Del Rey Blue Velvet Lyrics, נבדק ב-2019-07-03
- ^ Marisa Tom, Lana Del Rey Does Her Retro Thing (Again) For H&M's Winter Campaign, POPSUGAR Fashion, 2012-10-16 (באנגלית)
- ^ Matt Donnelly, Hollywood Stars and Executives Thank President Biden for Leadership, Call for Release of All Hamas Hostages, Variety, 2023-10-23 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Saad, Nardine (27 בספטמבר 2024). "The wedding marsh: Lana Del Rey reportedly marries alligator tour guide Jeremy Dufrene". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Spencer-Elliott, Lydia (27 בספטמבר 2024). "Lana Del Rey marries alligator tour guide Jeremy Dufrene in shock wedding in Louisiana". The Independent.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sanchez, Rosa (27 בספטמבר 2024). "Lana Del Rey Marries Jeremy Dufrene in Intimate Louisiana Ceremony". Harper's BAZAAR.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Flam, Charna; Howard, Jenny (27 בספטמבר 2024). "Lana Del Rey Marries Alligator Tour Guide Jeremy Dufrene in Louisiana". People.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 LUTKIN, AIMÉE (27 בספטמבר 2024). "All About Lana Del Rey's Husband, Jeremy Dufrene". Elle.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Drake, Zendaya, Miley and More: Celebrities Who Don't Eat Meat, iHeart radio, april 19, 2018
- ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
- ^ music, Guardian (2024-03-02). "Brit awards 2024 – full list of winners". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-10.
| פרס המוזיקה הבריטית לזמרת הבינלאומית הטובה ביותר | |
|---|---|
|
| פרס המוזיקה של MTV אירופה לאמן האלטרנטיבי הטוב ביותר | |
|---|---|
|
- לנה דל ריי
- זמרות-יוצרות אמריקאיות
- זמרים בעלי מנעד קולי של 3 אוקטבות
- זוכי פרס המוזיקה הבריטית
- זוכי פרס המוזיקה של MTV אירופה
- אמנים אמריקאים הידועים בשם במה
- אמניות אינטרסקופ רקורדס
- במאיות וידאו קליפים
- צמחוניות אמריקאיות
- צמחונים אמריקאים
- במאי וידאו קליפים אמריקאים
- בוגרות אוניברסיטת פורדהם
- אמריקאיות שנולדו ב-1985
- אמריקאים שנולדו ב-1985